החיים שלאחר המוות / לפרשת חיי שרה

לא פעם, דווקא מותו של אדם גורם לנו לראשונה לעסוק בחייו. יש אנשים שאנו מכירים רק כשמספידים אותם או כשמדברים עליהם בשבעה. כך גם קורה לעתים במקרא. דרשנים נתנו לכך רמז כשהסבו את תשומת ליבנו לעובדה שדווקא הפרשה שעוסקת במיתת שרה קרויה "חיי שרה". בכך פרשה זו מצטרפת לפרשה עתידית אחרת, שתעסוק במותו של יעקב, אך תיקרא "ויחי יעקב".

אז מה היו חיי שרה? באופן טבעי, תשומת הלב שלנו מופנית לאברהם. אברהם נחשב לאב המייסד של האומה הישראלית. גילוי האמונה המונותיאיסטית נזקפת לזכותו וגם רוב הסיפורים מיוחסים אליו. הוא שנדרש לעזוב את ביתו וללכת אל ארץ לא נודעת והוא שנדרש לוותר על עתידו, כשצווה להעלות את בנו לעולה.

אך מה עם שרה? איפה היא היתה בכל הסיפורים הללו? בקריאה פשוטה, שרה נמצאת תמיד ברקע, כמעין וילון אחורי למחזה שגיבורו הראשי הוא אברהם. אבל מה עבר עליה בכל השנים הללו? אם נהפוך את מבטנו ונתמקד בה במקום באברהם, נגלה גיבורה מופתית, שעמדה בניסיון לא קטן משל בעלה ואולי אף גדול ממנו, וכך אולי גם נבין את הסוד של פתיחת פרשת חיי שרה.

*

התמונה הראשונה שאנו מקבלים על שרה היא בסוף פרשת 'לך לך'. לתרח נולדים שלושה בנים - הרן, נחור ואברם. הרן מת בחיי אביו, אך מספיק להוליד שתי בנות: מילכה ויסכה. שמות הבנות מלמדים על הגדולה שאליה נולדו - מלכות ונסיכות. נחור נושא את אחייניתו מילכה, ואילו אברהם נושא את שרי. דיוק בפסוקים מביא את חז"ל לזהות את שרי עם יסכה, ביתו השנייה של הרן.

מעמדה של שרי כנראה היה גבוה. כאשר אברהם יוצא לכנען מסופר שהוא לקח את "שרי אשתו… ואת הנפש אשר עשו בחרן". בפשטות, מדובר בעבדים ושפחות שאברהם ושרה קנו יחד. שרה לא מתבטלת לאברהם אלא שותפה לו. אך משהו אחד מעיב על מעמדה. לשרה אין ילדים. היא עקרה. הנה, האישה הנסיכה והחשובה הזו לא מצליחה לעשות את מה שכל אישה בעת העתיקה חשקה בו - להעמיד צאצאים.

על רקע זאת יש להבין את הקושי הגדול עבורה בציווי בו נצטווה אברהם "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך". מה פירוש הביטוי "לך לך"? רבי שמשון רפאל הירש מוכיח כי משמעות הביטוי "לך" הוא "לבדך", כפי שנאמר על יתרו כשעזב את מחנה ישראל, "וילך לו", כלומר "לבדו". אברהם צווה אפוא לנטוש הכל וללכת לבדו אל ארץ חדשה כדי לזכות לילד ולהיהפך לגוי גדול. האם לשרה יש חלק בשליחות הזו? האם היא חלק מהסיפור?

היינו רוצים לחשוב שכן, אבל מסתבר שבתודעתו של אברהם, זה כלל לא בטוח.

*

ביטוי ראשון לכך, ששרה לא היתה שותפה טבעית לחזון של אברהם, הוא התקרית במצרים. לאחר שאברהם מגיע לארץ, פוקד אותה רעב, ואברהם מחליט לרדת למצרים. בגלל יופיה של שרה, אברהם חשש שהיא תילקח על ידי המצרים ואותו יהרגו ולכן הוא מבקש ממנה שתגיד שהיא אחותו - כך היא תילקח אך הוא יינצל.

מה אברהם חשב לעצמו? נניח שתכניתו היתה מצליחה. מה היה עולה אז בגורלה של שרה? האם היתה נשארת במצרים ואברהם היה חוזר לכנען לבדו? וכיצד מלכתחילה הסכים אברהם להפקיר את אשתו בידי המצרים, שיעשו בה ככל העולם על רוחם? פרשני מקרא, ובראשם הרמב"ן, מבקרים את אברהם קשות על התקרית הזו. מה שאנו יכולים ללמוד מכאן הוא שאברהם לא היה בכלל בטוח ששרה היא חלק מהייעוד שלו. על כן היה מוכן לוותר עליה בעת הצורך.

פרעה מעניק לאברהם תמורת שרה "צאן ובקר וחמורים ועבדים ושפחות ואתונות וגמלים". אחת מן השפחות הללו היתה מי שלימים תיהפך לאשתו הנוספת - הגר. לאחר עשר שנים בארץ, שרה מבקשת מאברהם לקחת את השפחה המצרית ולהוליד ממנה ילד על ברכיה. אבל משעה שהגר נכנסת להריון, היא מתחילה לזלזל בגבירתה שרה. ואין זה מקרי. הגר היא תזכורת כואבת לכך שאברהם הסכים לוותר על שרה, מה שמעלה אצלה את המחשבה שאולי היא בעצם האישה המיועדת, וממנה יצא הגוי הגדול.

כששרה רואה כיצד הגר מתחילה להתנשא עליה, היא חשה פגועה, כעוסה ונרגנת. אך באופן מפתיע את זעמה היא אינה מפנה להגר אלא לאברהם:

ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך, אנכי נתתי שפחתי בחיקך ותרא כי הרתה ואקל בעיניה יפשוט ה' ביני ובינך.

מדוע שרה כעסה על אברהם ולא על הגר? מדוע צריך אלוהים לשפוט בינה לבינו ולא בינה לבין הגר? בקריאתם הרגישה, חז"ל הבחינו כאן בדבר שאולי נעלם מאתנו לכל אורך הדרך. כך הם מסבירים את כעסה, כפי שהדברים מנוסחים בפירוש רש"י:

חמסי עליך - חמס העשוי לי, עליך אני מטיל העונש. כשהתפללת להקב"ה "מה תתן לי ואנכי הולך ערירי", לא התפללת אלא עליך; והיה לך להתפלל על שנינו והייתי אני נפקדת עמך.

שרה מרגישה גזולה, כאילו חמסו ממנה את הילד שהיה צריך להיות שייך לה. אבל לא רק הילד נגזל ממנה אלא גם כבודה ומעמדה. והאשם הראשי בכך איננה הגר כי אם אברהם. מדוע אף פעם לא התפלל עליה? מדוע לא דרש מאלוהים שהיא תלד עבורו ילד? אנו קוראים דברים אלה ופתאום עינינו נפתחות לגלות את העובדה הקשה, שבכל הפעמים בהן הובטח לאברהם בן, ההבטחה היתה מופנית אליו לבדו: "ואעשך לגוי גדול", "ושמתי את זרעך כעפר הארץ", "אשר יצא ממעיך הוא יירשך". היכן שרה? מדוע לא הובטח לה דבר?

אברהם עבר נסיונות קשים שבחנו את אמונתו, אך לפחות הוא קיבל הבטחה מאלוהים שבסוף יהיה לו בן. אבל שרה, אפילו הבטחה היא לא קיבלה. אלוהים לא נגלה אליה וגם אברהם לא התפלל עליה. היא היתה לבדה, ובכל זאת, היא נותרה נאמנה לדרך שאליה בעלה יצא. היא המשיכה לחיות עמו ולצידו, שותפה לכל העובר עליו. לדעתי, ניסיון שכזה גדול מכל הנסיונות שאברהם עבר.

*

האם כעסה של שרה שינה משהו? עדיין קשה לראות. בסוף פרשת 'לך לך' אלוהים משנה את שמם אל אברהם ושל שרה, ורק אז, אחרי עשרים וארבע שנים של ישיבה בארץ, הוא מבטיח בפעם הראשונה שלאברהם יהיה בן משרה. אלא שאז אברהם צוחק ואומר לאלוהים "לו ישמעאל יחיה לפניך". די לי בישמעאל, אינני צריך עוד. וכשבתחילת פרשת 'וירא' מגיעים שלושת המלאכים לבשר לאברהם על כך ששרה תלד לו ילד, שרה צוחקת, כלא-מאמינה. מסתבר, שאברהם אפילו לא סיפר לאשתו את ההבטחה שקיבל מאלוהים אודותיה.

בהמשך, לאחר הולדת יצחק, שרה תיראה את בנה של הגר מצחק על בנה, ומזכיר לו את עברו - כיצד אביו ויתר על אמו וכיצד השפחה המצרית היא בעצם האמא הראשונה במשפחה. שרה, שחשה בדברים הללו איום על מעמדה, דורשת לגרש את האמה ואת בנה, אך אברהם מסרב. הדבר רע בעיניו. רק התערבותו של אלוהים מצדיקה אותה וגורמת לאברהם להיפרד מהם.

ואז מגיע השיא - אברהם לוקח את בנו אשר אהב, הבן היחיד שנולד לו משרה, אל העקידה. אם על גירוש ישמעאל הוא נאבק, כאן אברהם לא מתווכח ולא שואל, לא מתחנן ולא מסרב. אברהם נאות להקריב את היקר לשרה מכל. לא לחינם, חז"ל דורשים שמיתתה של שרה קרתה בסמוך לעקידה. הנכונות של אברהם להקריב את יצחק ביטאה את הנכונות שלו לוותר עליה. ואמנם, אנו רואים ששרה מתה בחברון, בעוד אברהם חוזר מן העקידה לבאר שבע. יצחק נותר חי, אך מערכת היחסים שבין הוריו מתה. לא רחק היום עד ששרה עצמה מתה, אולי משברון לב.

*

נוכחתי פעם בלוויה של חבר קהילה קרוב, שמת ממחלה קשה. לא אשכח כיצד בנו, שהתרחק ממסורת בית אביו, התייפח על מיטתו, טרם שנקבר. "לא כיבדתי אותך בחייך", בכה, "והלוואי והייתי יכול לתקן". חיבקתי אותו ואמרתי לו, "כעת אתה מתקן. גם הדמעות על כך עושות משהו".

דומני שאותו הדבר מתרחש בתחילת פרשת 'חיי שרה'. פסוקים רבים מקדישה התורה לסיפור קניית מערת המכפלה על ידי אברהם. אנו נכנסים אל לב המשא ומתן שהוא מנהל עם בני חת ובראשם עפרון. בני חת מציעים לו לקבל קבר בחינם אך אברהם מתעקש לשלם. הם רואים בו "נשיא אלוהים", אך אברהם מכנה עצמו "גר ותושב" ומשתחווה לעם הארץ. לבסוף, אברהם משלם מחיר מופקע עבור אחוזת קבר, בה הוא קובר את שרה.

מה פשר האריכות הזו? במה תורם לנו המידע הרב הזה על העסקה שהתרקמה כאן? יש אומרים שהיה זה ניסיון עבור אברהם, שהתמודד כאן עם קושי נוסף. יש אומרים שהדבר מלמד אותנו על חיבת ארץ ישראל. אך אני רוצה להציע שהכל נכתב כאן לכבודה של שרה.

צדקו בני חת. אברהם היה "נשיא אלוהים", בעל שם ומעמד בארץ. לכבודם היה שיקבור בחינם את מתו בנחלתם. מדוע אברהם מסרב? התשובה אחת: הסכמה לקבור את שרה בנחלת בני חת משמעה ויתור סופי עליה. במידה והיה הדבר קורה, שרה היתה הופכת להיות חלק מתושבי הארץ, ובכך יוצאת מבית אברהם. מקום קבורתה היה אובד בינות עשרות קברים חיתיים. זכרה היה נעלם. לכך אברהם לא היה מוכן. הוא נאבק כדי להשיג לה אחוזת קבר שתיקרא על שמו ועל שמה. הוא היה מוכן לשם כך להפחית במעמדו ולהפוך מנשיא אלוהים לגר ותושב. הוא היה מוכן לשלם עבור כך מחיר מופקע, הנוגד כל הגיון מסחרי. הכל כדי לא לוותר שוב על שרה.

בקבורתה, החזיר אברהם את שרה אל סיפורו. אם בתחילה, הוא עלה לגדולה על חשבונה, כעת אברהם מוותר על מעמדו עבורה. תיקון זה, השיב את שרה בחזרה אל קדמת ההיסטוריה היהודית, אל המקום שהיה ראוי לה מלכתחילה, כנסיכה וכבעלת שררה. האישה, שעברה ניסיון מתמשך כה קשה, כשדבקה בשליחותו של בעלה למרות שלא הובטח לה דבר, הפכה לאחר מותה שוב לשחקן ראשי בעלילה. וכשיצחק יישא אישה, הוא יכניס אותה אל אוהלה ורק אז יינחם אחרי אימו. רבקה תמשיך במידה רבה את סיפורה של שרה, ומשם יצמח עם ישראל.

ואמנם, מאות שנים אחרי, יקרא לנו הנביא ישעיה לראות את שרה כשווה לאברהם:

הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם כי אחד קראתיו ואברכהו וארבהו.

למרות כל מה שעברה בדרך, שרה הפכה לאחד עם אברהם בסופו של דבר. ההבטחה להיהפך לגוי גדול, שניתנה לו, חלה גם עליה. מה שלא עשה אברהם לשרה בחייה הוא עשה לה במותה. במותה, ציווה לה את החיים. חיי שרה.