להיאבק ולחבק / לפרשת וישלח

מה היה עולה בדעתנו אילו היינו מגלים שאדם ששונא אותנו בא לקראתנו עם צבא של ארבע מאות איש? בצדק, יעקב סבור שעשו מתכוון להילחם בו, והוא מכין עצמו לתבוסה. הוא חוצה את משפחתו לשני מחנות, מתוך מחשבה שאם מחנה אחד יוכה, המחנה השני יוכל להימלט.

אבל למרבה ההפתעה ההפך קורה. במקום מלחמה, אנו קוראים על מפגש שרווי באינטימיות ואהבה. עשו מנשק את יעקב, מבקש להכיר את משפחתו ואף מציע לו להצטרף אליו במסעו למקום מושבו, אל הר שעיר. מאויב, הפך עשו לאוהב. מנוטר טינה על שלקח את ברכתו, עשו מסרב לקחת מיעקב את הברכה שהוא מציע לו ומברך אותו על המחנה הגדול שהקים: "אחי יהי לך אשר לך".

אבל האם המהפך באמת הושלם? מבחינת עשו נראה שאכן יחסו אל יעקב התרכך והשתנה. ואולם, מסתבר שמצידו של יעקב, הדברים נותרו כשהיו. חרף הפנים השוחקות שהראה לו עשו, יעקב מסרב להצטרף אליו בדרך ומרמה אותו בשנית. הוא מפציר בעשו לחזור למקומו ואילו הוא יתנהל לאיטו עד שיצטרף אליו. אך כידוע, דבר זה מעולם לא קרה. יעקב לא התיישב בהר שעיר אלא בארץ כנען.

מדוע לא נענה יעקב להצעתו של עשו? מדוע המשיך לא לסמוך עליו גם לאחר המפגש המרגש ביניהם? כדי לענות על כך אבקש להתבונן במאבק המסתורי שניהל יעקב בלילה שלפני פגישתו עם עשו, עם אותו איש אלמוני, שהותיר אותו פצוע, צולע על ירכו.

*

הנה תקציר האירוע: לילה לפני המפגש עם עשו, יעקב מעביר את משפחתו ואת רכושו בנחל יבוק ונותר לבדו בעברו השני. או אז, מגיע איש ונאבק עמו עד עלות השחר. יעקב גובר עליו, ובתגובה אותו איש נוגע בכף יריכו ופוצע אותו. יעקב לא מסכים לשחרר את האיש המסתורי אלא רק לאחר שהוא זוכה ממנו בברכה: "ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אלוהים ועם אנשים ותוכל".

למה הגיע אותו איש ומיהו בכלל? אלו שאלות שהעסיקו את חז"ל והמפרשים. אבל אני מבקש לשאול שאלה אחרת, יסודית יותר: מדוע בכלל נכתב הסיפור הזה? על פניו, לא נראה שחל ביעקב שינוי כלשהו בעקבות המפגש. חרף הברכה שקיבל מהאיש, יעקב ממשיך להתרפס בפני עשו. הוא משתחווה לפניו שבע פעמים, קורא לו אדוני, וכשהוא ניצב לעומתו, יעקב מפציר בעשו לקחת ממנו את ברכתו ואף מכנה אותו בשם אלוהים "על כן ראיתי פניך כראות פני אלוהים ותרצני". גם באשר לשינוי שמו של יעקב לישראל, מסתבר שמי שמשנה את שמו של יעקב לישראל הוא לא אותו איש אלא אלוהים, כפי שנקרא בהמשך הפרשה. במה תורמת אפוא פרשיית המאבק עם האיש המסתורי לסיפור המפגש עם עשו? כיצד היא קידמה אותו?

ייתכן שהתשובה טמונה במילה אחת בפסוק המתאר את המפגש של יעקב עם אותו איש:

ויוותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר.

מה משמעותה של המילה "ויאבק"? אפשר לפרש שמילה זו באה מהשורש א.ב.ק., שכן כאשר שני אנשים נאבקים אחד בשני הם מעלים אבק מסביבם (כפי שנאמר במסכת אבות "והוי מתאבק בעפר רגליהם"). אבל מסתבר שלפועל "ויאבק" יש מקור נוסף, בפועל אחר הקרוב לו "ויחבק". בעברית, האותיות הגרוניות (א', ה', ח' ו-ע') נוטות להתחלף אחת בשנייה. מכאן מפרש רבנו בחיי בן אשר:

ויאבק איש עמו. על דרך הפשט כמו ויחבק... וכן לשון רבותינו זכרם לברכה 'אבוקה' כמו 'חבוקה' על שם העצים שמתקשרים ומתחבקים זה עם זה ביחד.

המילה ויאבק באה מפעולת החיבוק. לכן אבוקה מציינת אש גדולה שבאה מחיבור עצים או נרות. כשמתאבקים, כל צד לופת בחוזקה את הצד השני ומנסה להכניעו. למתבונן מן החוץ הדבר עשוי להיראות כחיבוק, אך למעשה לא מדובר בפעולה של חיבור אלא בפעולה של הכנעה. רק מי שהוא חלק מן המאבק יודע מה מתחולל שם, האם זה חיבוק או היאבקות.

*

ייתכן שכאן טמון המפתח להבנת הסיפור כולו. האיש שנגלה ליעקב לא סתם נלחם עמו. הוא עשה פעולה שהיתה בעלת משמעות כפולה. הוא מצד אחד נאבק עמו אך מצד שני חיבק אותו. בכך הוא רמז ליעקב שעשו עשוי להתמודד איתו בשתי דרכים. האחת היא דרך המלחמה, ולכך כאמור יעקב התכונן. אבל ישנה דרך נוספת שבה עשו מאיים עליו, בדרך החיבוק.

לא רק מלחמה יכולה להכניע אדם אלא גם חיבוק חזק מדי. כשאנו מחבקים את ילדינו הקטנים אנו נזהרים שלא לחבקם חזק מדי שמא יימחצו בזרועותינו. כשאנו אוחזים בכלים שבירים אנו נזהרים שלא להפעיל כוח חזק מדי, שלא יישברו. חיבוק חזק עלול להיות פעולה מסוכנת לא פחות ממלחמה. מלחמה עלולה להביס את האדם, אבל חיבוק עלול לבלוע אותו. ושניהם הם מהלך מסוכן.

יעקב התכונן למלחמה, אבל הסתבר שעשו פעל אחרת. שימו לב לרגע המפגש בינו ובין יעקב:

וירץ עשו לקראתו ויחבקהו ויפל על צווארו וישקהו ויבכו.

המאבק הלילי הפך לחיבוק מצד עשו. פעולת החיבוק לא היתה רק מפגן של ידידות. עשו הכניס את יעקב לתוך זרועותיו, ובכך ביטא את רצונו לבלוע אותו. הוא לא רק מחל לו על שגזל את ברכתו אלא ביקש להשיב את הגלגל אחורה, לכך שיעקב יכיר בבכורתו. זהו הרקע להצעה שהוא מעלה בפני יעקב בהמשך:

ויאמר נסעה ונלכה ואלכה לנגדך.

כהמשך לפעולת החיבוק, עשו מציע ליעקב לבוא ולהתגורר עמו בהר שעיר ולחיות תחת חסותו. כך הוא ביקש לבטל את הברכה שניתנה ליעקב "הוה גביר לאחיך" ולהעביר אותה אליו. אלא שמבחינתו של יעקב, הצעה זו לא פחות מסוכנת ממלחמה. היא מאיימת על זהותו, כאישיות עצמאית ואוטונומית. לחיות תחת עשו משמעו להתנכר לדרך המיוחדת של יעקב, כממשיכה של מורשת אברהם. לכן יעקב נדרש שוב לרמות את עשו. אם יסרב להצעתו, עשו עלול לשוב לדרך המלחמה. לכן הוא מוצא דרך להתחמק ממנו:

ויאמר אליו אדוני יודע כי הילדים רכים והצאן והבקר עלות עלי ודפקום יום אחד ומתו כל הצאן. יעבר נא אדוני לפני עבדו ואני אתנהלה לאטי לרגל המלאכה אשר לפני ולרגל הילדים עד אשר אבוא אל אדוני שעירה.

יעקב אומר לעשו שיצעד לבדו והוא יצטרף אליו בהמשך, אך כאמור אנו יודעים שהדבר מעולם לא קרה. זו היתה הדרך המחוכמת שבה התמודד יעקב עם חיבוקו של עשו. זו היתה הדרך שלו להתחמק מהחיבוק הלופת, שהיה עלול למחוק את זהותו ולבטל את ברכתו.

כיצד יעקב הצליח בכך? התשובה טמונה במאבק הלילי עם האיש המסתורי. בהיאבקות שם למד יעקב לא רק כיצד להילחם אלא גם כיצד להימלט מחיבוק. שם הוא למד כיצד להצליח לעמוד על שתי רגליים עצמאיות גם כשאדם זר מחבק אותך בכוח רב. זה מה שאיפשר לו לעמוד איתן במפגש עם עשו ולהתעקש ללכת בדרכו המקורית, אל ארץ ישראל.

*

חכמים נחלקים בתלמוד הבבלי (צא, ע"א) כיצד אותו איש מסתורי התגלה ליעקב. לדעת אחד האמוראים, "כעובד כוכבים נדמה לו". לדעה אחרת, "כתלמיד חכמים נדמה לו". המחלוקת הזו משקפת את שני סוגי ההתמודדויות שהיו לעם ישראל לאורך ההיסטוריה עם אומות העולם – מלחמה וחיבוק. לאורך דורות רבים, אומות העולם פגעו בעם ישראל, לחמו בו והציקו לו. ההבדל אז בין יהודי ללא-יהודי היה גלוי וברור. הלא-יהודי התגלה לנו בצורה של עובד כוכבים אלים ופוגעני.

אבל יש צורה אחרת שבה התגלו אומות העולם בפני עם ישראל, צורה של תלמיד חכמים. הם היו דומים לנו ודיברו בשפתנו. הם שידרו ערכים הקרובים לנו ופתחו בפנינו עולם עשיר של אידיאלים נשגבים. הם קיבלו אותנו לחיקם והראו לנו פנים שוחקות. אך חיבוק זה שהעניקו לנו באירופה ובארה"ב לא היה פחות מסוכן מאלו שלחמו בנו. התוצר של חיבוק זה הוא "שואה שקטה", שבה מיליוני יהודים מתבוללים ומאבדים את זהותם.

מאבקו-חיבוקו של יעקב עם אותו איש תלמיד חכמים, מסר לנו מורשת בעניין הזה: עלינו לדעת להתמודד גם עם חיבוקים. אכן, יש להשיב בפנים שוחקות לאלה שמקבלים אותנו. עלינו להעריך ולהוקיר כל חברה שמעניקה לנו חופש ושוויון זכויות. אבל לצד זאת עלינו להיזהר שהאהבה המורעפת עלינו לא תמחץ אותנו. עלינו להמשיך לעמוד על שתי רגלים עצמאיות אל מול מי שמחבק אותנו ולא להיבלע בתוכו, וברגע האמת להצליח לומר לו: לך אתה לדרכך ואנו נצעד בדרכנו העצמאית.

זהו סוד המאבקים בחיינו. כדי לזכות בעצמאות עלינו לדעת להתמודד הן עם מלחמה והן עם שלום, הן עם שנאה והם עם אהבה. ההיאבקות והחיבוק שניהם עלולים להיות האויבים הגדולים ביותר שלנו. עלינו, כמו יעקב, לדעת להתמודד איתם ולצאת מהם, אולי קצת צולעים, אבל בשלום.